בורבק תמר נ' "איילון " חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

התובעת, ילידת 1955, נפגעה בתאונת דרכים ביום 14.4.08. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבותה של הנתבעת, מבטחת הרכב, לפצות את התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעת עקב פגיעתה בתאונה.

הנכות הרפואית

מטעם בית המשפט מונו מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה והנוירולוגיה. המומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר יורם וייל, בדק את התובעת והתייחס בחוות דעתו למצבה ולקשר הסיבתי לתאונה:

"מתלוננת כיום על כאבים בצוואר קורנים לשכם שמאל ובתיעוד הרפואי מופיעות תלונות של כאב קורן ליד שמאל.

בעברה ההיסטורי סיפור ממושך של כאבי צוואר שלפחות היה בעל ביטוי קליני ב-2003-2004 וכבר אז בצילומים שנערכו נראתה דיסקופתיה צווארית קשה – למרות שמאז ועד התאונה בהסתמך על התיעוד הרפואי המצוי ברשותנו היתה אסימפטומטית.

בבדיקה הפיזיקאלית לא נמצאה הגבלה בתנועות הצוואר ביחס לגילה ולא נמצא חוסר עצבי.

בבדיקת ה-CT נמצאו שינויים ניוונייים משמעותיים בעמוד השדרה הצווארי כולל לחץ על מוצא שורש C6 משמאל. למרות זאת בדיקת ה-ENG תקינה ואינה מראה רדיקולופתיה.

קיים קושי רב לייחס את מצב התובעת לתאונה וזאת מאחר שידוע ברקע מצב צווארי קודם שהיה סימפטומטי מספר שנים קודם לכן. כמו כן בבדיקה הגופנית לא נמצאה הגבלת תנועה, לא נמצא חוסר עצבי ובדיקת הCT מתאימה לממצאים כרוניים וישנים לאור העלמות גובה הדיסקים, המצאות זיזים גרמיים וכו'".

לסיכום, קבע המומחה כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורטופדיה עקב התאונה והניח נכות זמנית של שבועיים בהם שהתה התובעת בחופשת מחלה.

המומחה בתחום הנוירולוגיה, פרופ' תמיר בן-חור, סקר בחוות דעתו את המסמכים הרפואיים קודם לתאונה ולאחריה ובדק את התובעת. בפרק הדיון וההמלצות קבע כך:

"לתובעת יש היסטוריה עשירה של כאבי ראש, צואר וגב תחתון בעברה, והיה ידוע על שינויים ניווניים משמעותיים בעמוד שדרה צווארי עוד קודם לתאונה. לאחר התאונה סבלה מכאבים בראש ובצואר, ובהמשך דווח על הטבה. לאור זאת, ניתן לקבוע שהיתה החמרה זמנית על בסיס בעייה קודמת.

בנוסף, התובעת סבלה מסחרחורת פוזיציונלית שהתבררה כבעייה וסטיבולרית, לפי ENG. לפי הרישומים ולפי עדותה חלה הטבה בסחרחורת לאחר חצי שנה, אך לדבריה השיפור היה חלקי בלבד. בהתאמה לכך, מצאתי בבדיקתה ניסטגמוס בבדיקה פוזיוציונלית. אלה מעידים על וסטיבולופתיה טראומתית שהינה עדיין סימפטומטית שנתיים וחצי לאחר התאונה".

נוכח ממצאיו קבע המומחה נכות צמיתה בשיער 5% בגין וסטיבולופתיה טראומתית וכן נכות זמנית בשיעור 10% למשך ששה חודשים מיום התאונה.

בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת, כי קביעתו של המומחה בתחום הנוירולוגיה פרופ' בן-חור לעניין הנכות הצמיתה לא הביאה בחשבון את מצבה הקודם של התובעת ואת העובדה שגם בעברה סבלה מסחרחורות. מהמסמכים הרפואיים ומעדותה של התובעת עולה, כי אמנם התובעת סבלה בעברה מסחרחורות. התובעת אף אישרה זאת בחקירתה וטענה כי "היו באופן מינורי שלצערי התאונה החמירה אותם מאוד" (עמ' 6 לפרוטוקול, שו' 10-15). מכאן, שאין להתעלם מעברה הרפואי של התובעת, ואולם איני סבורה שיש בכך כדי להצדיק סטייה מקביעותיו של המומחה. המומחה סקר את המסמכים הרפואיים מעברה של התובעת והיה מודע למצבה קודם לתאונה. וכך רשם בפרק סקירת המסמכים:

"במסמכים שמלפני התאונה הנדונה יש פניות רבות בשל כאבים שונים. בפרט, פנתה פעמים רבות בגלל כאב גב תחתון ובגלל כאבי ראש. בנוסף לכך יש לציין פנייה בשנת 1981 בגלל סחרחורת והתקפי הרגשת עילפון. בשנת 1993 סבלה מחרדות, ב-2003-4 סבלה מכאבי צואר (ודווח על דיקופתיה ניכרת בגבהים 6/7, 5/6C) וב-2005 התלוננה שוב על ורטיגו".

בפרק הדיון וההמלצות שב המומחה להתייחס למצבה הרפואי הקודם של התובעת וחזקה עליו כי בעת שקבע את נכותה של התובעת הביא בחשבון גם הנתונים מעברה ונתן להם את המשקל המתאים.

הנתבעת לא ביקשה לזמן את המומחה לחקירה ואף לא שלחה לו שאלות הבהרה, שיתכן והיו נותנות מענה לתהיותיה. בנסיבות אלה, וכאשר לא נעלם מעיני המומחה מצבה הקודם של התובעת וכאשר הנתבעת לא הציגה נתונים שלא היו בפני המומחה ולא סתרה את חוות דעתו, איני רואה מקום לסטות מקביעותיו של המומחה בתחום הנוירולוגיה לעניין הנכות הרפואית.

רכיבי הנזק

התובעת ביקשה לפסוק לה פיצוי עבור הנזק הלא ממוני, הפסדי שכר בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה, עזרת הזולת והוצאות.